בבית קטנטן בירושלים, מאוד קרוב לשכונת מאה שערים, גרה סבתא אסטלה. הבית היה ישן מאוד, בנוי בצורה שלא רואים היום או אפילו אז, כשהייתי ילדה קטנה. השכנים היו חרדים, עם המון ילדים והייתה חצר פנימית כזאת משותפת.
בשבילי, להגיע אליה – תמיד היה דבר כיף ומשמח; היינו ישנים על מזרונים בחדר שהיה גם חדר שינה, וגם חדר אוכל וסלון במהלך היום. אבל עבורי זה היה הדבר הכי כיף, כולם ביחד, אחד על השני, בלי טיפת פרטיות. בתור ילדה – אין כיף גדול מזה! השנים האלו אצל סבתא שלי, עד שנפטרה כשהייתי בת 11, גרמו לי להרבה תובנות בעיקר כשנהייתי לאמא – ילדים צריכים שמחה, חום ואהבה ולא תמיד חדר גדול משלהם, צעצוע צבעוני ורועש או גאדג׳ט חדיש יגרמו להם לאושר. סבתא שלי עלתה לארץ מהולנד לאחר ששרדה את השואה.
והאוכל ההולנדי, לא בדיוק עמוס בתבלינים וידוע בתבשיליו מעוררי ההשראה. אבא שלי מספר שהיו בבית שני תבלינים: מלח ופלפל. וגם בקבוקון הפלפל נזרק כמעט מלא בכל פסח והוחלף בחדש. אבל את הבלינצ׳ס של שבת בבוקר לא אשכח! זו הייתה ארוחת הבוקר בשבתות, מעין ארוחה שרק אצל סבתא שלי יש ובאותן השנים לא אכלתי בלינצ׳ס שכזה באף מקום אחר ובאף יום אחר. יש משהו מיוחד בתבשילים או אוכל מסויים שאוכלים רק בבית מסויים שמשאיר זכרונות עם ריחות לכל החיים. אז הבלינצ׳ס של סבתי היה עשוי כמובן מקמח חיטה לבן וסוכר, ממולא בגבינה. עם השנים ניסיתי והתנסתי עד שהגעתי למתכון טעים, מושלם ובריא שעדיין מצליח להזכיר לי אותה :) היום אני מכינה כמות ממנו, לפעמים מקפיאה, לכרמל אני מורחת בו ממרח חלבה ביתי (יחס של 1:1 טחינה גולמית ומייפל / דבש), אבוקדו או עושה ממנו טוסט לילדים.
כשאני מכינה בלינצ׳ס, קרפים או פנקייקים זו הזדמנות מעולה בשבילי לשלב דגנים מלאים נוספים למשפחה, כאלו שלא נחשפים אליהם לרוב. במתכון הזה אני משתמשת לרוב בקמח כוסמת, שהוא דגן שיצא לו קצת שם רע בשנים האחרונות, אבל הוא ממש אוצר של ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים וחלבונים מעולים מהצומח. אפשר להכין את הבלינצ׳ס הזה עם כל קמח עמילני / גלוטני שיש בבית (לא קמח שקדים).
כלים נחוצים:
רכיבים (ראו ״אופציות״ בתחתית העמוד):
הכנה:
אופציות: